נעם רותם – “עזרה בדרך” (נענע דיסק)

disk060807מה שהתחיל בסינגל די פושר הוביל לאלבום שלם ומושלם שמציג את נועם רותם במיטבו ולא משאיר ספק לסיבה שהאלבום נחטף במהירות שכזו …

 

עטיפת האלבום. יח”צ

זמרי רוק הם זן נכחד וכנראה חלק מההיסטוריה, מלבד נעם רותם מדשדשים להם בביצה התל אביבית כל הגדולים מהעבר, החל מחמי רודנר (אלבום הסולו האחרון שלו היה רחוק מלשחזר את ההצלחה של “איפה הילד” או אפילו של אלבום הבכורה) ועד לאסף אמדורסקי (שלאחר “מנועים שקטים” המופתי הוציא את אלבום הקאוורים הזוועתי והלא מאוזן “קדימה אחורה”), לא משנה מה הם יעשו, הכריש הגדול יבוא בסוף ויאכל את כולם, כל אחד שוחה במים הרדודים של הופעות מול וועדי עובדים ומתאמץ להישאר רלוונטי עשור אחרי שיאי ההצלחה שלהם. 

לפני עשור בדיוק, “איתו לנצח” היה אחד השלאגרים הכי גדולים ברדיו הישראלי, להקת קרח תשע הפכו בין רגע לסנסציית רוק מקומית והאלבום “תחילתם של החיים הנכונים” (1997) לא בייש את המעמד והציג להקת רוק אמיתית עם מילים עוקצות ובהחלט לא חלולות, בזכות שירים מעולים כמו “אמהות צעירות” (עם המשפט הגאוני “בזכותו יש אפשרות, לא לגמור בגרות. ולהאשים – בגללך, לא הספקתי לעשות הרבה דברים…“). 
בכל מקרה, נעם רותם, סולן הלהקה הציג הרואין-שיק במיטבו, עם חזות קצת ווירדית וא-מינית והיווה בעצם אנטי-תזה לנערץ הבנות מאותה תקופה נמרוד שיקלר (נמרוד והבודדים). אך בזמן ששיקלר וחבורתו מותגו כלהקה של מעריב לנוער וערוץ הילדים, נעם רותם וקרח תשע שיחקו בצידו השני של המשחק. 

האלבום השני של קרח תשע שנשא את שם הלהקה (1999) לא הצליח לשחזר את ההצלחה המקורית והלהקה התפרקה באופן בלתי רשמי. 
כנראה שהשחרור מהרכב האם עשה לרותם רק טוב, אלבום הסולו שלו מ-2004, חום אנושי, בו שיתף פעולה עם אסף אמדורסקי, שלומי שבן ואסף תלמודי היה משהו שנשמע רחוק מאוד מקרח תשע ומוצלח בהרבה יותר. עם שילובים של פולקה, פסיכודליה ופופ-רוק עדכני ומעודן חום אנושי היה מאחד הדיסקים היותר משובחים ומקוריים של 2004, אבל זכה להצלחה בינונית בלבד. 

שלוש שנים אחרי יוצא אלבום סולו שני לרותם בשם “עזרה בדרך”, השם של האלבום מרמז על התוכן שבפנים, הפעם הוא הלך על כיוון יותר קודר, לא, אין פה שירי דיכאון, אבל ישנה התעסקות יתרה בתהומות סוף החיים אסונות גלובליים והמוות בכלליות. אבל בדומה לקונן אוברסט, שאלבומו האחרון Cassadaga שעוסק בעולם פוסט-מלחמתי, גם באלבום של רותם ההפקה היא בעלת נגינת פסנתר אופטימית אך שומרת על ציוויון של רוק-אלטרנטיבי אך בעיקר פופ. 
לסינגל הראשון “עזרה בדרך” לא ממש התחברתי, מדובר בשיר שהוא די פרווה וחסר תעוזה לפחות בשביל שיר ראשון שעלול לייצג את האלבום, הוא לא קליט אבל גם לא לא-קליט. עם זאת, “עולה ויורד” ו”קול פנימי” הם מהשירים היפים ששוחררו לרדיו בשנה החולפת, ובזמן שרותם מסכם את כל חייו במשפט אחד ושר “אם יש לך את הכל אפשר רק לאבד” (עולה ויורד) אני לא יכול שלא לפרגן לו, “עזרה בדרך” הוא באמת דיסק ששווה את כל הקומפלימנטים שאפשר לחלק, קונספט אחיד, הפקה מושקעת, ובמקום קולות צועניים כמו בדיסק הבכורה, הפעם הוא יותר רגוע ונותן למוסיקה לעשות את שלה. 

“חרב דמוקלס” (השיר השלישי) הוא קאבר מוצלח לשיר של לו ריד, ויסלח לי אליל הרוק המקורי אך עליי להתעקש שרותם עושה זאת לא פחות טוב (אף קצת יותר) וכאן ישנו ביצוע מושלם ובשיר מרגש. ועד לבלדת אהבה קורעת לב “לפני תהום” שעוסקת, באיך לא, המוות במה שנדמה להיות רק רותם, הפסנתר והגיטרה עם קול עשיר וחם שלא מתאים לרוקר מסוגו. 
מה שהתחיל בסינגל די פושר הוביל לאלבום שלם ומושלם שמציג את נועם רותם במיטבו ולא משאיר ספק לסיבה שהאלבום נחטף במהירות שכזו. מה שמוכיח כנראה, שהתיזה שלי מתחילתה של הביקורת עלולה להשתנות. זהו אלבום רגיש, וייחודי מסוגו. וכדאי לרכוש אותו כבר היום כדי שעד הסתיו תוכלו לזמזם אותו.

Comments are closed.