מקרוני פבריקה – “כל התשובות נכונות” (עצמאי)

Listening to inspirational music while you play casino games at the best mobile casinos can help you get through a frustrating losing streak.

disk030907האלבום משלב דאב לצד רגאיי, רוק, אקוסטי והכל עטוף במיקסים אלקטרוניים של הצמד sub6 …

 

עטיפת האלבום. יח”צ

בימים בהם אלבום ישראלי בעל שם לא מוכר עתיד להיכשל מסחרית עוד לפני הכניסה לאולפן ההקלטות, לא ממש ברור מה גורם לאמנים חדשים ליצור מוזיקה בארץ. לא משנה כמה מיוחד תהיה, תמיד יהיה מישהו שיעשה את זה יותר טוב, ויהיה לו שם שכבר נקלט אצל הקהל כבר מזמן בתור מותג ותו איכות.
ובכל זאת, האלבום האחרון שהגיע אליי הוא כל כך מיוחד שאני לא חושב שמצאתי משהו כמוהו עד עכשיו בשום מקום בארץ. ואולי אני פשוט לא מחפש מספיק טוב. 

“מקרוני פבריקה”, כך נקרא ההרכב המדובר, לא ברור מי חבר בהרכב ומי לא כי הפרט החסר חשיבות הזה הושמט מהאלבום משום מה, במקום זאת נכתב רק על כל שיר מי עשה בו מה. את השם “מקרוני פבריקה” ניתן לפרש בתור “בליל סגנונות”, וזה בעצם הקו המוזיקלי שמנחה את האלבום לכל אורכו – שילוב של הרבה סגנונות לתוך קורת גג אחת. האלבום משלב דאב לצד רגאיי, רוק, אקוסטי והכל עטוף במיקסים אלקטרוניים של הצמד sub6. כל שיר באלבום נוגע בסגנון שונה לגמרי מקודמו, ואין הרבה מדי דמיון בין השירים. גם הזמרים משתנים בכל שיר, מה שנותן הרגשה פחות של אלבום אולפן ויותר של אוסף שירים של הרבה להקות. 

“במחשבה שנייה”, הרצועה שפותחת את האלבום, הוא אחד השירים היחידים שהצלחתי להתחבר אליהם, בלי שילוב של שירה באנגלית שלא מאוד קשורה ברוב המקרים, בלי קולות ראפ במבטא ג’מאייקני כבד, שאני מטיל הרבה ספק באותנטיות שלו, אני מניח שהקולות הלא ברורים יוצאים מפיו של אדם ישראלי בכל רמ”ח איבריו. לראפ מעולם לא התחברתי במיוחד, אני לא מבין מה העניין בלהכניס המון מילים לתוך כל כך מעט זמן, כל מילה ומשפט מאבד את העניין שבהם והאדם שמאזין מתייחס רק לקצב ולסגנון, פחות למילים, כי אי אפשר להתעכב על המילים. וזה החיסרון העיקרי של סגנונות הראפ. 
“תבדוק אם דעתך שלך / או סתם תקועה מזה שנים”, כך מסתיים השיר, ואת השאלה הזאת אני דווקא מעוניין להפנות אל יוצרי האלבום, תבדקו אם התוצר הסופי הזה הוא באמת מה שרציתם ליצור עוד כשהתחלתם לדבר על לכתוב מוזיקה, או שפשוט זה מה שיצא. 

האלבום לא כולל הרבה להיטים שאפשר לייצא לרדיו, מלבד “במחשבה שנייה” המדובר ישנם אולי עוד 2 שירים שהייתי מסוגל להגדיר אותם בתור “שמיעים”, ברוב השירים פשוט חסרה פואנטה, או שפשוט חסר משהו, “יום בגן עדן” למשל הוא שיר שהמוזיקה תופסת בו מעט מדי נפח, והשירה לא ממלאת את החלק שלה בכלל, הלהקה הייתה צריכה לשיר אותו כמו שהוא, בלי אפקטים מיותרים שהופכים את הקול של הזמרת לממוחשב, ולהריץ את המוזיקה קדימה, זה פשוט מיושן. וזה לא השיר היחידי שאני יכול להגיד עליו שפשוט לא זז, “בטן שנחשפת לשנייה” הוא עוד דוגמא מושלמת לשיר ממש חלש. ומי שמוציא אלבום במטרה מסחרית, לא יכול לכלול שיר ברמה כזאת, העיבוד פשוט לקוי. ואני לא מכיר הרבה אמנים בארץ שמוציאים אלבום שלא במטרה מסחרית, הרי כולם רוצים להריח את הכסף בסופו של יום עבודה ארוך. 

“כל התשובות נכונות”, כך נקרא האלבום, אבל התשובות שהאלבום סיפק לי לא עזרו לי, אני מחפש יותר. אולי אני מחפש יותר מדי, אבל אני מאמין שזה לא אלבום שאני אזכור בתור משהו מיוחד, לא משהו שאני עוד אחזור אליו כדי להרגיש שוב את מה שהוא מעורר בי. כי הוא פשוט לא הצליח להזיז בי כלום. וחבל, כי כשרון בהחלט יש פה, אבל כל ההתעסקות עם כל כך הרבה סגנונות וכל האנשים השונים ששרים, האלבום פשוט נאבד איפה שהוא באמצע בלי קו מוזיקלי מוגדר. 
אם ההרכב מתכוון עוד להיכנס לאולפן לעבוד על חומרים חדשים, הייתי ממליץ בחום לזנוח כמה דברים שעצרו אותם כאן, למצוא את עצמם ולהישאר במקום, בלי להתרוצץ הרבה מדי סביב עצמם. אולי באלבום הבא יהיו להם תשובות להציע, אפילו לעצמם.

 

Comments are closed.