היהודים – “פורטה” (התו השמיני)

disk0209072בדבר אחד אני לא יכול לפקפק כאן, וזה בכישרון של כל אחד ואחד מהנגנים בלהקה הזאת … אדם פרי ממלא את המקום שלו טוב מאוד ודווקא כאן אני לא מרגיש שום נפילה …

 

עטיפת האלבום. יח”צ

“פורטה”, אלבום האולפן הרביעי של היהודים יוצא לאחר שתיקה מוזיקלית של כחמש שנים. לא כולל כמובן את אלבומי ההופעות האקוסטית והחשמלית שהלהקה הוציאה. אך לצערי חמש שנים של איסוף חומרים לא הועילו הרבה והתוצאה היא אלבום שממשיך באותה נוסחא הקבועה שבה הלהקה נוקטת כבר יותר מ-12 שנים – רעש. תמיד הייתה לי סלידה קבועה מהלהקה, הם תמיד נראו לי עמוסי פוזה מוגזמת, והופעות שלהם תמיד נשמעות אותו הדבר (והייתי במספר לא מבוטל של הופעות שלהם). אורית שחף ותום פטרובר אולי אספו סביבם מוזיקאים מהשורה הראשונה, אבל שום דבר שהם יקליטו או ינגנו לא ישנה את העובדה שהם פשוט לא עושים את זה טוב, לאורית יש קול של מעשנת כבדה, ושניהם פשוט צורחים רוב הזמן. ודווקא השירים השקטים שלהם הם יצירות המופת, אך גם שיר מקסים כמו “לפעמים” (“נץ פורש כנפיים / הסדק נפער / הגבול כמו מיתר בשמיים”) נשבר עם צרחות בלתי מובנות של “you got to be free” שפשוט הורסות את השיר מכל בחינה אפשרית. 

לפני מספר חודשים יצא לרדיו סינגל הבכורה מתוך האלבום שנקרא “אין לך מקום”, אני לא מאמין שיש אדם בארץ שלא שמע אותו או עליו, והפרסומות של סלקום שבהם זמרת מהגבעתרון יושבת באוטובוס ושרה את השיר בטוח עזרו להפיץ את השיר. “אין לך / אין לך מקום / אין לך / אין לך מקום / גם לא לבעוט / גם לא למרוד”, וכל בית מחדש אותו הסיפור, אין לה מקום ואין לה כבר כוח, כל פעם מחדש זאת מילה אחרת שמתחרזת. פעם זה לשרוד, אחר כך למעוד, לבכות, לרעוד. טקסט פשוט בינוני שלא בא להגיד שום דבר, לא שיר שאפשר להתחבר אליו משום מקום חוץ מלהטיח את עצמי באנשים אחרים בהופעות. 
וסוף שבוע האחרון בדיוק נכחתי בהופעה שלהם בסלקום ווליום וראיתי כמה שהלהקה הרדודה מבחינה מוזיקלית הזאת פשוט מרקידה אלפי אנשים, ואני פשוט לא מבין איך. אולי זאת המשיכה לכוח, או הליכה בדרך של אחרים, אבל אני באמת לא מוצא מה מיוחד בהם שמבדיל אותם משאר להקות הרוק בארץ. כמובן חוץ מצרחות חסרות פשר. 

בדבר אחד אני לא יכול לפקפק כאן, וזה בכישרון של כל אחד ואחד מהנגנים בלהקה הזאת. ערן מיטלמן אמנם עזב את הלהקה אבל אדם פרי ממלא את המקום שלו טוב מאוד ודווקא כאן אני לא מרגיש שום נפילה, תדמית הרוק מתאימה לפרי הרבה יותר והלהקה תביא אותו להערכה שהוא ראוי לה. כי האלבום יצליח, וההופעות שילוו אותו ימכרו מראש. בכל זאת, מדובר כאן בלהקה שכנראה שאני היחידי בארץ שלא מבין את כל ההתלהבות מהם. 
רוב האלבום מאוד שלילי “צוללת ורואה את הסוף”(“חולמת”), “לחפש משמעות / לא מספיק לי לחיות … למות ולזרום” (“לעולם מצידי”) , וכל האלבום בכלל עטוף במין סוג של עצבות, כבר ממבט חטוף על העטיפה אפשר לראות את זה. גוונים כהים, עצים יבשים, צרחות, תמונות עצובות – אומנותי, יפה, אבל כל כך עצוב, ואני לא מחפש את זה במוזיקה. אני מחפש מוזיקה שתשמח אותי ותעיר אותי. לא מוזיקה שתעזור לי לשמוע כאב של אחרים. 
ישנם דיבורים על האלבום הכי מהפכני של היהודים, וצעד קדימה מכל הבחינות. אני באמת מסכים עם זה, ההפקה באמת התעלתה כמה רמות מעל האלבומים הקודמים ורמת הנגינה השתפרה פלאים. אפילו עיצוב העטיפה נראה הרבה יותר חדשני מקודמיו. אולי זהו הצליל והמראה של שנות ה-2000, אבל כל זה לא שווה הרבה אם אין את החומרים הנכונים, ולדעתי פה הלהקה לוקה בחסר. חסרים לי חומרים שמחים, שירים שאפשר לשמוע ולחייך, לקרוא את המילים ולהתמלא באופטימיות, זה מה שאני מחפש במוזיקה שלי, וזה מה שאני לא מוצא אצלם. 

היהודים הם בהחלט לא ספל התה שלי, אני לא מסוגל להתחבר כמעט ליצירה שלהם. ובאמת שניסיתי, כל האלבומים שהלהקה הוציאה נמצאים אצלי בחדר על המדף, אבל אף אחד לא נוגע בהם כבר, אולי זה מגניב להקשיב להם כשאתה צעיר ואנרגטי. ועם הזמן הכל חולף, ואצלי זה פשוט קרה מוקדם מהרגיל. אני שומע מוזיקה רועשת, אבל אני שם את הגבול איפה שהשירים מפסיקים להיות מוזיקה ופשוט נשמעים כמו צעקה אחת ארוכה, ובאמת ככה אני רואה את היהודים. כלהקה שכל הייעוד שלה הוא פשוט להרעיש, לעשות מהומות. ואני לא בעניין, מצטער. אולי האלבום יצליח, אולי לא. סביר להניח שכן, סביר להניח שימכרו עשרות אלפים ממנו בחודשים הראשונים ליציאתו, וסביר להניח שהלהקה תמשיך להצליח עוד, אבל לא אצלי.

Comments are closed.