בדיסק החדש הכל הרבה יותר חלק, הרבה יותר מודע, ואין דבר שיכול לעשות יותר רע לדיסק מאשר המודעות…

disk070907כמו כל התספורות הגדולות בהיסטוריה (תספורת קלי, תספורת רייצ’ל או תספורת עמנואל הלפרין) “תספורת אפרת גוש” בחסות הספר/בן זוגה דאז וירטוריו,הייתה אחד הדברים היותר מדוברים ומגניבים של 2005. 
אפרת גוש הפציעה באותה מהירות שתספיקו להגידיוני בלוך, הנערה הפרועה הייתה חלק נכבד מכור ההיתוך של בלוך אשר שלט ברדיו הישראלי מלפני שנתיים, וכללו חוץ מבלוך, גוש וברק פלדמן (שאחראי על הטקסטים באלבומים של הנ”ל) גם את שאר חברי הלהקה ובינהם גרפיקאים, במאים, אנימטורים ושלל חברים צעירים תושבי פלורנטין, שהיו אחראים על הכל במיזם אחד של יוני בלוך, להשתלט על כדור הארץ בזמן קצר מאוד. 

את הדיסק הראשון של גוש שתיתי בשלוק אחד, למרות שהיה עטוף בהרגשת “צ’יק פליק” רציני, יוני בלוך וברק פלדמן תפרו לה אלבום פופ עם מוטיבים ג’אזיים לא פחות ממעולה. “אפרת גוש” ניחן בייחוד בהפקת צ”לו וכלי מיתר ששולבו במוסיקת מיינסטרים מצד אחד (“דיאטה”) או שירי פופ מורכבים (“ג’ורג’יה”) שהוסיפו לתקן ה”איכותית” שבה. 
אחרי אלבום בכורה מוצלח, תספורת שהפכה לקאלט וקיבלה שם משלה, קרחת מתוקשרת לצורך צילומי סרט, שיר נושא לתכנית בפריים טיים (חידוש ל”פעם בחיים” בשביל “לתפוס את השמיים”) ותפקיד מרכזי בפרויקט מטרופולין של עופר מאירי, מוציאה גוש את אלבומה השני “הסליחה ואני”. לא רע בשביל בחורה שהייתה עד לפני שנתיים זמרת ליווי. 
היום אפרת גוש היא לגמרי ה-IT גירל, לאט היא משתחררת מכבלי בלוך (בהופעת הבכורה ל”סליחה ואני” הוא לא נראה בסביבה) ובדיסק החדש פחות מרגישים את ה”בלוכיות” שבו. את מקומו תפס הפעם ניר אוורבוך. אוורבוך עבד בעיקר מעבר לים, ובעיקר עם שמות לא קטנים כמו דסטניז צ’ילד וה-מדונה. ועסק בעיקר בהלחנה של פסקולים לסרטים. 

בניגוד לאלבום הבכורה המופתי שלה, ב”סליחה ואני” אין שירים כמו “ג’ורג’יה” שאחרי האזנה להם אתה חושב, לעזאזל, זה חתיכת שיר! כי עם פופ-אלטרנטיבי הולכים עד הסוף. ואפרת גוש היא לגמרי זה. 
אבל בדיסק החדש הכל הרבה יותר חלק, הרבה יותר מודע, ואין דבר שיכול לעשות יותר רע לדיסק מאשר המודעות. בזמן שאת הדיסק הראשון היא הקליטה בלי לדעת למה לצפות, במקרה הזה היו לאפרת גוש, לחברת התקליטים ובייחוד לבסיס המעריצים של גוש המון ציפיות. 
בדיוק בגלל זה אני מוצא את עצמי חלוק, מצד אחד הייתי שמח אם כל שיר בדיסק הזה היה אפיזודה דרמטית ויחסית מורכבת מבחינה אומנותית כמו “שעתיים אחרי”, אבל מצד שני הבחורה צריכה להתפתח ולהמשיך הלאה, לא? 
ובכן, לא ממש. ב”סליחה ואני”, אפרת גוש צולחת את תסמונת האלבום השני, בהחלט. אבל עם טעם אכזבה קל, בין שירים אפיים לחלוטין ומאוד “אפרת גושיים” כמו “קור אחרון”, “קרב איגרוף” העוצמתי או שיר הנושא “הסליחה ואני” שלא משאיר ספקות שמדובר באחת הזמרות המוכשרות במדינה, ישנם כמה ניסיונות ג’אזיים בסטייל א-קאפלה שלא ממש מוציאים את המיטב מגוש. כמו “שיהיה לך טוב” המפוספס או “אתה תחזור” הסתמי. איפה ההפקה העמוקה והטיפה ווירדית שאפפה אותה? איפה העצבות? איפה ההשוואות המוצדקות לפיונה אפל? 

זה לא התכנים ולא הלחנים כמו הביצועים של אפרת גוש שמהווים את מירב הרגש בשירים שלה. החכמה שלה לתת לאנשים שמבינים בכתיבה במקום ליפול לאנטגוניזם בדיסק השני, על אף השתתפותה בכתיבה בשלושה שירים היא משאירה לעצמה את התפקיד היחיד שהיא עושה הכי טוב, וזה לשיר. 
גם הפעם ברק פלדמן עושה את עבודתו נאמנה, דווקא שירים שכתבו לה אריק ברמן או עופר מאירי נופלים בקטגורית הבנאל. חיים שמש עושה עבודה לא רעה, על אף זאת זוהי לחלוטין לא העבודה הטובה ביותר שלו (זו שמורה ללא ספק לדיסק הבכורה של אביתר בנאי ו”מציאות נפרדת” של היהודים). הקול של אפרת גוש, שהוא בניגוד להרבה זמרות אחרות, הדבר הכי טוב שבה, לא הפפראצי ולא הרייטינג. הוא זה שלא מנוצל במלואו ברוב הדיסק. מה שהשכיל לעשות יוני בלוך באלבום הבכורה הולך לאיבוד בעיבוד הקולות לאורך האלבום כמו בשיר “גם אני הייתי שם” למשל. 
הנוכחות של אוורבוך מורגשת. הוא משתדל לתת נוף יותר תיאטרלי וחי. למשל בשיר “כמו שזה היה” , אותו שרה אפרת גוש עוד מהופעתיה הראשונות (מעריצים מושבעים כבר הורידו איזה בוטלג או שניים), אך בזמן שבהופעות בניצוחו של יוני בלוך השיר היה אפלולי, כבד ואיטי, בגרסאת האלבום הנוכחית מדובר במשהו הרבה יותר רענן ומפתיע, חצוצרות בסגנון פסקול טרנטינו וגישת שירה יותר לוליינית מצד גוש, בסופו של דבר התוצאה הרבה יותר מוצלחת מהמקור. 
“קור אחרון” לא השאיר אף צופה אדיש בהופעה האחרונה של גוש שביקרתי, בגרסאת הבמה היא הייתה פשוט עוצרת נשימה וסחפה אחריה את כל הנוכחים באולם, בגרסה שמופיעה באלבום לצערי, השיר הוא לא יותר מ”בסדר”, חבל שאין שם את העוצמות שעברו בהופעה החיה. 

אפרת גוש עדיין מתקתקה ומרגשת, קצת פחות מדיסק הבכורה, אבל היי, יש פה שיר שהלחין אמדורסקי. 
לא בטוח אם הפרידה המוקדמת מיוני בלוך (פעם אחרונה שאתם קוראים את השם שלו בביקורת, מבטיח) בכסא המפיק הייתה הכי חכמה, אבל כנראה שזה משהו שרק הזמן יגיד. זה ומחסום האלבום השלישי כמובן.

Comments are closed.